<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' בכור פ"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
בכור בהמה טהורה אין נוהגין רק בארץ, ואם הביא אדם בכור מחוצה לארץ אין מקבלין והוי חולין דאיתקש למעשר דגן. ונוהגת אפילו שלא בפני הבית. ולא נוהגת בקדשים (בפני) [לפני] פדיונן, אפילו בקדשי בדק הבית. והבכור נשחט בעזרה ונקטר אמוריו ושאר הבשר נאכל לכהנים. ומצוה להקדישו ולומר הרי זה קדש, שנאמר [דברים ט"ו], תקדיש ליי, ואפילו לא אמר, קדוש הוא מרחם. ואם הוא בעל מום, ואפילו היה תם תחלה, הוי חולין ונכסי כהן, אוכלו בכל מקום ומוכרו ומאכילו ואפילו לגוי, שנאמר [שם], וכי יהיה בו מום כו' כצבי וכאיל.
<h2>דף לא:</h2>
שנת בכור שנת לבנה תמימה, י"ב חדש מיום ליום, שנת מעוברת מונה לו י"ג חדש. נולדו לו שני טלאים [אחד] בט"ו של אדר הראשון ואחד בראש חדש של אדר השני זה שנולד [בראש חדש אדר שני כיון שהגיע יום ראשון באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה וזה שנולד] בחצי [אדר] הראשון [לא] עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה, הואיל ונולד בחדש העיבור מונין אותו לו. עבר ואחר הבכור לאחר שנתו, אם תם הואיל והוקש למעשר, שנאמר [דברים י"ד], מעשר דגנך ובכור[ות בקרך], ותם לא נפסל משנה לחברתה ומקריבין אותו. ואם בעל מום שוחטו בכל מקום.
